החלטה בתיק בש"פ 7876/12

1.             לפניי בקשה (חמישית) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.11.2012 (המשיבים 1 ו-2) ומיום 5.11.2012 (המשיב 3), או עד למתן פסק דין בבית המשפט השלום בבאר שבע, בת"פ 38119-03-11, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים

2.             בכתב אישום שהוגש לבית המשפט השלום בבאר שבע נגד המשיבים, מיוחסים להם מספר אישומים שבהם מספר רב של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), ועל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה).

           כתב האישום מגולל מסכת של אישומים, המפורטים בארבעה עשר פרקים שונים, המתארים כיצד פעלו המשיבים יחדיו לביצועה של תוכנית עבריינית רחבת היקף, אשר מטרתה התחמקות מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק. כתב האישום מייחס למשיבים עבירות רבות, אשר בוצעו באמצעות חברות הרשומות על שמם, חברות בהן שימשו כמנהלים בפועל וכן באמצעות חברות אחרות. נטען, כי במעשיהם אלו גרמו המשיבים לנזקים עצומים לקופת המדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים. בגדר זאת, למשיב 1 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בסכום של כחמש מאות מיליון ש"ח; למשיב 2 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בסכום של כשבעים מיליון ש"ח; ולמשיב 3 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בסכום הקרוב למאתיים וארבעים מיליון ש"ח.

הליכים קודמים

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשה נטען כי ברשות המבקשת תשתית ראייתית מוצקה המבססת חשש כי שחרור המשיבים יביא לידי שיבוש מהלכי משפט, להשפעה על עדים או להימלטות מאימת הדין. עוד טענה המבקשת, כי שחרורם של המשיבים מעורר חשש ממשי לשלום הציבור ולביטחונו, וזאת, לנוכח התנהלותם העבריינית המשותפת של המשיבים; היקפן הנרחב של עבירות המס; התחכום הרב ושיטתיות מעשיהם; עברם הפלילי של המשיבים;  והעובדה כי המשיכו בביצוע העבירות אף לאחר שחרורם בערובה. לאור האמור, נטען, כי אין ליתן במשיבים אמון ועל כן אין לשחררם לחלופת מעצר.

4.             ביום 4.4.2011, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 3. שירות המבחן התרשם, כי קיים פער בין עמדותיו של המשיב 3 לבין חומרת המעשים המיוחסים לו; כי קיימים דפוסי מרמה באישיותו; וכי עולים ספקות מהמידע שמסר. שירות המבחן סבר, כי מכלול הנתונים מצביע על "קיומה של רמת מסוכנות גבוהה להתנהגות פורצת גבולות עתידית", והעריך כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להוות מענה מתאים. לפיכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של המשיב 3 ממעצר.

5.             ביום 10.4.2012, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 2. שירות המבחן העריך, כי "קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהלות פורצת חוק" מצד המשיב 2, וזאת, לנוכח קיומם של מאפייני מרמה בהתנהלותו; קשייו לקחת אחריות תוך הטלת אשמה על גורמי שליטה חיצוניים; וקיומם של דפוסי אלימות מודחקים ונטייה לנהוג באופן אימפולסיבי. שירות המבחן התרשם כי הערבים המוצעים אינם מודעים באופן מלא להתנהלותו של המשיב 2 ויכולתם להשפיע עליו מוגבלת. לפיכך, הודיע שירות המבחן כי אינו יכול לבוא בהמלצה על שחרורו בערובה.

6.             ביום 22.5.2011, התקבל תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 1. שירות המבחן התרשם, כי המשיב 1, המרצה מאסר בגין עבירות מרמה, מציג עצמו כקורבן של המערכת ומתקשה לזהות חלקים בעייתיים באישיותו. שירות המבחן העריך, כי "קיימת רמת סיכון בהתנהגותו" של המשיב 1, ומסר כי אינו יכול לבוא בהמלצה על שחרורו בערובה.

7.             ביום 23.5.2011, ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום בבאר שבע בבקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים בעניינם (כב' השופט נ' אבו-טהה). בית המשפט עמד על מסוכנותם של המשיבים, וקבע כי זו נלמדת מרמת התחכום של  הפעילות המיוחסת להם; מריבוי המשתתפים; ממספר המעורבים באותה פעילות; ממשך הזמן; ומהסכומים הענקיים אשר, לכאורה, הוצאו שלא כדין מהקופה הציבורית. נקבע, כי אין להסתפק בחלופות המעצר שהוצעו, בשים לב לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיבים לביטחון הציבור ולשלומו; ומשאין בכוחן של החלופות כדי לאיין את החשש לשיבוש הליכי משפט והחשש להשפעה על העדים או על הראיות. משכך, הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם

8.             ביום 15.6.2011, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עררו של המשיב 2 על ההחלטה הנ"ל (עמ"ת 53577-05-11, מפי כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ), וביום 6.7.2011, דחה בית משפט זה את בקשתו של המשיב 2 למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"פ 5001/11, מפי השופט ס' ג'ובראן). כמו כן, ביום 24.10.2011, דחה בית המשפט השלום בבאר שבע את בקשותיהם של המשיבים 2, ו-3 לעיון חוזר על ההחלטה להורות על מעצרם עד לתום ההליכים בעניינם (עמ"ת 38154-03-11, מפי כב' השופט נ' אבו-טהה).

9.             עד כה, נדרש בית משפט זה לארבע בקשות להארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. השופט ס' ג'ובראן נעתר חלקית לבקשה הראשונה והשנייה, והאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים, כל פעם (בש"פ 8252/11; בש"פ 1237/12). המשנה לנשיא מ' נאור נעתרה חלקית לבקשה השלישית, והאריכה את מעצרם של המשיבים ב-110 ימים נוספים (בש"פ 3597/12). השופט ח' מלצר, אשר נדרש לבקשה הרביעית, האריך את מעצרם של המשיבים 3-2 ב-75 ימים נוספים, וקבע כי בתוך תקופה זו הם יהיו רשאים להציע חלופות מעצר הדוקות, אשר תיבחנה על-ידי שירות המבחן. באשר למשיב 1, קבע השופט ח' מלצר, כי לנוכח היותו נתון במאסר אין מקום להורות על הארכת מעצרו, והוסיף, כי אין בכך כדי לפגוע ביכולתה של המשיבה להגיש בקשה נוספת, לקראת תום המועד שבו צפוי המשיב 1 להשתחרר ממאסרו (בש"פ 6300/12).

10.          לשם השלמת התמונה, יצויין, כי ביום 21.5.2012 התחילה פרשת ההגנה בתיק העיקרי. ביום 29.11.2012, קבע בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ע' רוזין), כי סיכומי המבקשת יוגשו עד ליום 6.12.2012, תוך שציין כי המשיבים "ממשיכים להשחית את זמנו של בית המשפט ולא גורמים להתייצבות העדים מטעמם". ביום 22.11.2012, דחה כב' השופט ע' רוזין עתירה לגילוי ראיה חסויה שהגיש המשיב 2 וחמש בקשות לחשיפת חומרי חקירה שהגישו המשיבים, ומצא כי יש מקום לקבל, באופן חלקי, בקשה אחת לחשיפת חומרי חקירה. בתוך כך, קבע כב' השופט ע' רוזין כי החומר כאמור יועבר לא יאוחר מעשרה ימים ממועד ההחלטה הנ"ל, והדגיש כי אין בקבלת הבקשה "כדי לעכב שמיעת ההליכים בתיק העיקרי". ביום 26.11.202, קבע בית המשפט השלום בבאר שבע כי ביום 3.12.2012, תושלם חקירתם של שני עדי מדינה על-ידי המשיבים.

           יצויין, כי השתלשלות הדברים בתיק העיקרי הובאה לידיעתו של בית המשפט זה, בין היתר, בהודעות עדכון מטעם המבקשת והמשיב 2 ובתגובות להן, בין התאריכים 28.11.2012-25.11.2012.

בקשה (חמישית) להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים

11.          ביום 31.10.2012, הוגשה הבקשה החמישית להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. בבקשה נטען, כי היקפן האדיר של העבירות הפיסקאליות המיוחסות למשיבים, התחכום והשיטתיות בהן נעשו, משך הזמן, והנזק העצום לקופת המדינה, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לציבור. לטענת המבקשת, מסקנה זו מתחזקת לנוכח עברם הפלילי של המשיבים, התנהלותם בזמן הדיונים והאיומים שהשמיעו כלפי נציגי המבקשת, וכן לנוכח העובדה כי פעילותם הפלילית התבצעה, לכאורה, במסגרת תכנית עבריינית משותפת. עוד נטען, כי במקרה דנן קיים חשש ממשי כי שחרור המשיבים עלול להביא לשיבוש הליכי המשפט או להימלטות מאימת הדין. בנוסף, טוענת המבקשת כי לא ניתן להסתפק בחלופות המעצר בתיק דנן, בשים לב לתסקירי המעצר השליליים מטעם שירות המבחן. לאור האמור, התבקש בית משפט זה, להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים.

           בדיון שנערך לפניי, ביום 12.11.2012, חזר בא כוח המבקשת על טענותיו וציין כי יש לזקוף לחובת המשיבים את התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, משעשו כל אשר לאל ידם לשיבוש התנהלות ההליך וכאשר סרבו להחל בפרשת הגנה. עוד נטען, כי יש להאריך אף את מעצרו של המשיב 1, משהוא עלול להשתחרר ממאסרו בימים הקרובים.

           מנגד, טען בא כוח המשיב 1, כי אין להשאיר את המשיב 1 במעצר לנוכח שינוי בנקודת האיזון, וזאת משמדובר בעבירות כלכליות גרידא, ושעה שכל עדי התביעה כבר העידו. עוד נטען, כי המשיב 1 לא זוכה להליך הוגן, שכן קצב משפטו מהיר מדי עבורו; כי המשיב 1 מתקשה לזמן עדי הגנה, כשהוא אינו מיוצג בתיק העיקרי; וכי בניגוד לדברי המבקשת ההליך אינו נמצא בשלבי הסיום.

           בא כוח המשיב 2, עמד אף הוא על התמשכות ההליכים בתיק העיקרי, וטען כי המלצתו השלילית של שירות המבחן מתבססת על שיקול שאינו רלבנטי לתסקירי מעצר, שעניינו הכחשת המשיב 2 את המיוחס לו. כן נטען, כי חלופת המעצר שהוצעה בעניינו של המשיב 2 הינה חלופה הולמת.